רשומות
דפוסים. אנחנו יצורים שמזהים דפוסים יותר טוב מכל בעל חיים אחר על פני כדור הארץ. ומסתבר שיש דפוס אחד מסוים דרכו אנו מתרגמים את כל המציאות סביבנו -- הסיפור. אם זה טיול, חלום או ביקור לרופא שיניים - התבנית בה אנו זוכרים ומשחזרים את החוויה היא סיפור. ומסתבר שוב שכבר עלו על הדפוס הזה מזמן. ג'וזף קמפבל הצליח למפות את הדפוס הזה לכל שלביו וקרא לו "מסע הגיבור".
בהמון ספרים על תסריטאות יש גירסה כזו או אחרת של התבנית שפיצח קמפבל אך בסרט הבא יש את אחד ההסברים הכי פשוטים ונותני השארה שמצאתי. אני יודע שיוצרים בתחילת דרכם תמיד מנסים להלחם בתבניות כאלו ולהמציא מחדש את הגלגל. לא רק שאי אפשר - גם אין סיבה. אם נשבש את התבנית הקהל פשוט לא יבין את סיפור.
אפשר גם לסכם את תבנית הסיפור כך:
- הגיבור חי בעולמו חיים שלווים
- אבל פתאום הוא צריך משהו!
- אז הוא עוזב את עולמו המוכר לחפש את המשהו הזה.
- אבל הוא נתקל בהתנגדות ואתגרים בדרך.
- ואז הוא מוצא את מה שהוא יצא לחפש.
- אבל הוא מאבד משהו יקר לו כתוצאה מכך.
- אז הוא לומד משהו על עצמו ועל העולם שהוא לא ידע קודם.
- אבל עכשיו הוא חוזר הביתה וצריך להתמודד עם מקור הסיבה בגללה הוא יצא למסע מלכתחילה.
הסוף!
שימו לב ל-"אז\אבל" שחייבים לבוא אחד אחרי השני. אחרת זה סתם סיפור משעמם.
אני יודע, אני יודע -- לא כל סיפור חייב לעקוב בדיוק אחרי התבנית הזו אבל תחשבו על הסרטים והספרים שאתם הכי אוהבים וחוזרים אליהם שוב ושוב - אני מבטיח לכם שהם עוקבים אחרי התבנית הזו אחד לאחד.
